אלדין נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ

החלטה

1.התובע יליד 1975, היה מעורב בשתי תאונות דרכים אשר אירעו ביום 12.1.10 וביום 6.7.10 בעטיין נגרמו לו, לטענתו, נזקי גוף. לפיכך הגיש תובענה לתשלום פיצויי נזיקין במסגרתה גם עתר - בהתאם להוראות סעיף 6א לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים) - למינוי מומחים רפואיים בתחומי האורתופדיה, הנוירולוגיה והאורולוגיה.

2.בקשת התובע למינוי מומחים נתקבלה בחלקה ומונה ד"ר ליאור מרום כמומחה מטעם בית משפט בתחום האורתופדי. בשל מהות תלונותיו של התובע החופפות לכאורה לשטחי האורתופדיה והנוירולוגיה, נתבקש המומחה לחוות דעה בנוגע לצורך למנות גם נוירולוג מומחה. בקשתו למינוי אורולוג מומחה נדחתה בשל היעדר ראשית ראיה לקיומו של קשר סיבתי אפשרי בין התאונות דנן לבין תלונותיו של התובע בתחום זה.

3.בחוות דעתו הגיע ד"ר מרום לכלל מסקנה, ולפיה לא נותרה לתובע נכות צמיתה בתחום האורתופדי. לעניין מינוי נוירולוג ציין כי בבדיקתו לא מצא ממצא כלשהו בתחום זה, ולכן אין צורך במינוי מומחה.

4.לפניי בקשת התובע הנסמכת על הוראות סעיף 6א(ב)(1) לחוק הפיצויים להתיר לו צירוף חוות דעת של מומחים מטעמו בשטחי האורולוגיה והאורתופדיה. התובע סבור כי לנוכח הפער בין חוות דעת המומחים מטעמו לבין זו של ד"ר מרום הן לעניין שיעור הנכות הצמיתה והן לעניין הצורך במינוי אורולוג מומחה, יש לקבלן כראיה ולבכר אותן על פני חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט. מה גם שחרף פנייתו אליו טרם השיב ד"ר מרום על שאלות הבהרה, עובדה המחזקת את המסקנה שחוות דעתו אינה אובייקטיבית, ולכן אין לקבלה.

התובע גם הוסיף כי תקנה 2(א) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986 (להלן: תקנות המומחים) אינה מונעת מנפגע להציג ראיות חיצוניות בנוגע לנכותו.

5.בישיבת בית משפט מיום 9.2.14 העלה בא כוח התובע בקשה חלופית למינוי מומחה מטעם בית משפט בתחום האורולוגי. לדבריו ד"ר מרום אורתופד מומחה, ולכן אין לקבל את דעתו ולפיה אין צורך במינוי מומחה בשטח זה.

6.במאמר מוסגר ייאמר, כי בעקבות החלטת בית המשפט אשר הורתה למומחה להשיב על שאלות ההבהרה הודיע הלה לבית המשפט כי השאלות נשלחו למען בלתי נכון, לא הגיעו אליו ולא ידע על קיומן, ולכן לא השיב. בתגובתו הביע המומחה תרעומת על הטענות שהעלה כלפיו בא כוח התובע. בשל הלשון שבה נקט ד"ר מרום הגיש בא כוח התובע בקשה לפסילת המומחה. בקשה זו תדון לגופה ואינה נושא החלטה זו.

7.בא כוח הנתבעת התנגד הן לבקשה להתיר הגשת חוות הדעת 'מטעם' וכן לבקשה החלופית שהועלתה במהלך הדיון.

לטענות הנתבעת, בהליך לפי חוק הפיצויים הדרך להוכיח דבר שברפואה היא על ידי מינוי מומחים מטעם בית משפט, ואין להתיר הגשת חוות דעת של מומחים 'מטעם'. הוראות חוק הפיצויים ותקנות המומחים אינן מקנות זכות לבעל דין להביא חוות דעת 'מטעם', אלא זימונו של הרופא המטפל למתן עדות על אודות הטיפול שהעניק לנפגע. לדעתו, אם חפץ התובע במומחה נוסף עליו לזמן את ד"ר מרום לחקירה, ואם יתברר מתשובותיו כי לא ניתן להסתמך על חוות דעתו יהא רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה מתאימה. בא כוח הנתבעת הפנה להלכה שנפסקה בסוגיה בע"א 185/88 אמנה אבו-ג'עפר נ' מוסא אבו-ג'עפר, פ"ד מה(3) 117 [1991] (להלן: פרשת אבו-ג'עפר).

הבקשה לצירוף חוות דעת

8.עד לתיקון מספר 5 לחוק הפיצויים (ס"ח תשמ"ה-1985 מספר 1129) חלו הוראות פרק י"א לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין), וצד להליך לפי חוק הפיצויים חויב להגיש חוות דעת של מומחה מטעמו לתמיכה בטענותיו בעניין שברפואה.

תיקון מספר 5 נועד לצמצם את העלויות הכרוכות במינוי מספר מומחים רב, למנוע בזבוז זמנו היקר של בית המשפט ועל ידי כך לייעל את הדיון. וכך נאמר בדברי הסבר להצעה לתיקון (ה"ח 1674 עמוד 193):

'נושא חוות דעת של מומחים הסותרות זו את זו מעורר בעיות קשות ביותר בבתי המשפט וזכה לביקורת חריפה הן מצד שופטי בתי המשפט והן מצד הגופים הנזקקים להן. המצב כיום הוא בלתי נסבל, כאשר לפני בית המשפט הדן בתביעות פיצויים לנפגע בתאונת דרכים מובאות שתי חוות דעת רפואיות: אחת של התובע והשנייה של חברת הביטוח, ולרוב אין מנוס מבקשת חוות דעת שלישית של מומחה שקבע בית המשפט. מצב זה גורם לסחבת ולבזבוז משווע של משאבים ומוצע לבטלו...'.

9.תיקון מספר 5 שינה סדרי בראשית - לא עוד מומחים 'מטעם' ולא עוד מומחה שלישי מטעם בית המשפט, אלא מומחה שימונה על ידי בית המשפט בלבד.

לפיכך כאשר הסמיך המחוקק הראשי בסעיף 6א(א) לחוק הפיצויים את מחוקק המשנה לקבוע בתקנות '..הוראות בדבר מינוי מומחה אשר יחווה דעתו בעניין הנכות הרפואית של הנפגע, או בכל נושא רפואי אחר...' קבע את הכלל, ולפיו אין חוות דעת רפואית זולת חוות דעתו של המומחה שימנה בית המשפט.מומחה ר

10.סעיף 6א(ב) לחוק הפיצויים קובע את זכות בעלי הדין לזמן את המומחה לחקירה על חוות דעתו [תת-סעיף (1)] ואת זכותם להפנות אליו שאלות הבהרה [תת-סעיף (2)]. כן נקבעו הוראות בנוגע לשכרו של המומחה, שאינן רלוונטיות למחלוקת דנן.

11.בהסתמך על הוראות סעיף 6א(ב)(1) לחוק הפיצויים סבור התובע כי מותר לו להגיש חוות דעת מטעמו. סעיף 6א(ב)(1) קובע לאמור:

'בעלי דין יהיו רשאים להזמין את המומחה לבית-המשפט לחקירה, אולם לא יהיו רשאים להביא עדות נוספת של מומחה לעניין הנדון אלא ברשות בית המשפט מטעמים מיוחדים שיירשמו; '

12.פרשנות התובע את סעיף 6א(ב)(1) נוגדת את תכלית תיקון מספר 5 לחוק הפיצויים ומרוקן אותו מתוכן. כאמור, תיקון 5 ביטל את הזכות המוקנית לבעלי הדין בתקנות סדר הדין להגיש חוות דעת 'מטעם' וקבע סדר דין מיוחד בהליך לפי חוק הפיצויים. העובדה שהמחוקק ראה להתנות את מתן הרשות 'בטעמים מיוחדים שיירשמו' אינה משנה את המסקנה האמורה, אלא מדגישה כי מתן היתר להביא עדות נוספת של רופא אינו דבר שבשגרה.